הבלוג של קיקי

אחד האויבים הגדולים של הזוגיות זה הביחד המוגזם, שהיחסים שלנו הופכים דביקים ואין לנו פיסת חיים בלי הצמד, בהתחלה זה נחמד כל הדביקי הזה אבל מתי שהוא זה ממצה את עצמו ואנחנו הופכים לעוינים יותר כלפי בן הזוג שלנו, כמהים יותר לפרטיות שהשארנו מאחור ופתאום היא כל כך חסרה.
אז המסקנה: "שגרה את כל כך מבורכת..." את מאזנת לנו את החיים, מעסיקה אותנו בעבודה, מאפשרת לנו מרחב געגוע ושומרת עלינו שפויים.
כאשר אנו מבלים יחד בלי הכרה, הזוגיות הופכת למובן מאליו וכמובן בן הזוג שלנו כבר לא זוכה  לאותה אמפטיה וחיזורים.
האכפתיות שעד עתה הייתה המטרה שלשמה התאחדנו מאבדת את דרכה והקשר המיוחד עם הפרטנר הקבוע פתאום הופך למקום פחות נעים ואפילו מסוכן.

שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא כשיש שגרה אין מריבות, אנחנו מוצאים תמיד על מה לריב גם בשגרה אבל היכולת להיפרד בשעת כעס, להירגע, להכיל ואפילו להתגעגע משנה את פני התמונה.

אז איך תשרדו את זה עכשיו באיומי וירוס הקורונה שמשאירה חצי עולם בבית?
התקופה הזו קשה לכולנו. נגיף הקורונה מטיל אימה על האנושות כולה, כולם בלחץ. השמים נסגרו ואנחנו לא יכולים לנסוע לחו"ל, מקומות הבילוי קיבלו את צווי איסור הפעילות ואין שום דרך להפיג את הלחץ.
ואם כל זה לא מספיק הממשל כל יום מחריף את ההגבלים שמבודדים אותנו מהעולם ומדביקים אותנו לבן הזוג בבית.
יותר מידי זמן יחד ללא הסחות דעת גובה מחיר יקר ממערכת היחסים שלנו. כן כן גם אני הבטחתי לעצמי כבר מאות פעמים לשמור על השפיות ועם כל הידע שלי, ההבנה שיש לי בנושא וההכנות הנפשיות שעשיתי לא מצאתי מנוס או שקט ואני חווה כמו כולם את הלחץ הנפשי והדרדרות היחסים.

בקיצור, לא פשוט להיות בבית לאורך זמן, צמוד לבן הזוג. ללא מפלט, ללא מרחב ומבודד מהעולם שבחוץ.
אם ביום יום אנחנו נגררים למריבות מיותרות אז בעת הבידוד האתגר גדול פי כמה. כי בניגוד לשוטף, שאפשר להתאוורר קצת מהביחד החונק וליהנות מפסקי זמן מקלים ומעוררי געגוע, תקופת הבידוד זה "עת הפורענות" האינטימיות. האינטנסיבית לא מאפשרת לנו לפספס דברים שכל כך מפריעים לנו, אין אפשרות לדלג ולהעביר כאילו לא ראיתי שום דבר. כי בנינו מה עוד יש לנו כרגע חוץ מזכוכית המגדלת הזאת שמחטטת לנו בפרטים הקטנים שבשגרה לא מתבלטים כל כך. בזמן הבידוד יש לנו את כל המגרעות של בן הזוג מול הפרצוף בלי הפוגה. אם זה לא מספיק קיים מרכיב נוסף והוא אי הוודאות לגבי מה יביא לנו המחר? זה המרכיב שהכי קשה לאנשים להתמודד איתו בחיים. ובבידוד יש לנו את זה כל הזמן מול העיניים, מה שגורם לפחד לכרסם, והפחד יכול לגרום למריבות מכוערות.
אז בזמן הממושך בבידוד המשותף, ברחתי לפינה שקטה בבית, בה אוכל לכתוב לכם העוקבים שלי כמה טיפים קטנים שעלולים להפוך את הבידוד הזה לטיפה יותר מהנה ושפוי.

מה עושים בסוף העולם?!
אז נניח שמחר באמת זהו סוף העולם, הרי שום דאגה עכשווית שלך לא עשויה לשנות את הגזרה ואם יתחולל בעולם משהו בלתי נשלט: הצעקות, העצבים ומטח התענות כלפי הדייר הנוסף בבית לא יוכלו לאיים על העתיד לבוא או לשנות את הדברים לכן זה הזמן לקחת הרבה אוויר לנשימה עמוקה, לעצום עיניים ולשחרר את כל המחשבות הרצות בראש.
כי אנחנו לא באמת יכולים לעשות שום דבר עם המצב ואם הכל יגמר מחר אז בשארית האחרונה כדאי ליהנות או לפחות לא להתענות.

תטפחו את כל הקשרים
הבילוי הבלתי פוסק שלכם יחד הוא מצב לחוץ אבל זכרו כי גם במצבי לחץ צריך למתן את הרגשות. בדיוק כמו שאני בהתמודדות עם מצב חדש גם בן הזוג חווה את זה. אומנם בדרכו שלו אבל קיימת גם שם המלחמה הזאת.
אין תועלת בלחפש את מד הקושי, פשוט להבין ולא לצפות מבן הזוג שיהיה צוות בידור או על תקן נער השעשועים.
אפשר להפיג את השעמום, החרדה והלחץ עם העולם בחוץ בעזרת: חברה טובה שבדיוק סיימה לעבוד, ההורים שכרגע נכנסו למאגר האנשים בסיכון גבוהה, בת דודה או כל אדם שאנחנו קשורים אליו ולא במחיצתנו כרגע. זיכרו הדייר שחולק איתי את הבית נמצא באותו המצב שלי כרגע וגם שם הרגשות צריכים להירגע והשהייה הממושכת ביחד דורשת רגישות הדדית. כך שכל אחד אחראי על המורל של עצמו.

חשבו את המסלול מחדש
הכל שונה מהמצב המוכר לנו ומה שהיה קטן ולא משמעותי קודם מקבל טון חדש עכשיו... אפשר לעצור רגע לחשיבה עצמית ולהבין מה הם הדברים שהכי מעצבנים אתכם בבן הזוג.
מנו אותם ברשימה וחלקו אותה למה שהכי קריטי ומה שפחות. קחו את השלושה הקריטיים והכי חמורים, ובקשו מבן הזוג לשים דגש אליהם באופן מיוחד. את השאר, המינוריים יותר, נסו לשחרר - אם בחרתם שני דברים שמעצבנים אתכם, העבודה של בן הזוג היא לעבוד עליהם והעבודה שלכם היא לשלוט על העצבים בשאר הדברים שנמצאים נמוך יותר ברשימה. לנסות לשחרר את הדברים הקטנים יותר זה חשוב לא פחות מאשר להשתדל להימנע מהגדולים.

נתקו כדי לחבר
הגדירו זמן בו תהיו מנותקים לחלוטין, כל אחד מתפנה לעניינים ולתחביבים שלו. שברור לשני הצדדים כי הדבר יעשה בחדרים נפרדים ובלי הפרעות לזמן שיקבע מראש. למשל: צפייה בטלוויזיה, קריאה, כתיבה, בישול, עבודה מהבית או כל דבר שעושה לכם טוב אבל העיקר לא ביחד! הניתוק הזה הוא חשוב לשתי הצדדים ויש צורך להבין שמדובר בזמן מסוים שנקבע עבורכם לניתוק מוחלט זה מזו.
כשמגדירים את זה מראש, לא צריך להילחם כדי לייצר זמן לבד. בהרבה מקרים אנחנו מייצרים ריבים כדי לאפשר לעצמנו זמן לבד בהסכמה. אם נגדיר זאת מראש, אין צורך לריב בשביל להרוויח את זה.

זו לא הכמות זו האיכות
כדאי לקבוע זמן יומי לעשייה משותפת יחד - למשל ארוחה משותפת, שהיא הדבר שאתם עושים יחד, או פרויקט ביתי שתכננתם כבר זמן מה לעשות והשגרה לא אפשרה קודם. כשבשאר הזמן כל אחד חופשי לנפשו.
ויסות הזמן הצמוד מוריד את הלחץ מהשהייה הדבוקה ביחד ומונע סטרס והיעלבויות מיותרות. עדיף להיות דבוקים קצת פחות זמן מאשר לבלות את כל היום צמודים ולגלות שאין לכם מה לומר אחד לשני.

פיתוח עצמי
"תמיד רציתי לעשות... רציתי להיות... הלוואי שהייתי יותר..." הבידוד יכול להיות מקפצה נהדרת לחלומות שלכם, אז אל תראו בו עונש אלה פסק זמן להתעסק עם כל מה שקברתם אי שם. נצלו את הזמן לחקור ולגלות איך תוכלו לפתח את הדברים מכאן, העזרו בגוגל או יוטיוב, הירשמו לקורסים אונליין שיקדמו אתכם, נסו קבוצות רלוונטיות ברשת, תכינו תוכנית עבודה על נייר והתמקדו בעתיד הזוהר שמחכה לכם מעבר לפינה. תאמינו לי אחרי שהכל יגמר עוד תברכו על הזמן הזה שנאלצתם להתבודד וסוף סוף להביט פנימה.

הצורך המיני עלול להשתנות
כל אחד חווה את הבידוד באופן שונה ולכן גם התגובה האישית עלולה להיות שונה מהמקובל. יש אנשים שבמצבי לחץ נוטים להתחבר למיניות שלהם וישנם שלא מתפקדים במישור הזה כלל.
לכן תורידו ציפיות ולא את הבגדים! יש לשכוח מהרעיון שאם אנחנו מבודדים בבית, פטורים מכל אינטגרציה עם העולם, אנו נעביר את כל הזמן בסקס, סביר להניח שזה לא יקרה כי לפעמים מה שהכי נכון לנו עכשיו זה מנוחה טובה במיוחד ששניכם לחוצים.
כן יש לנסות ולצמצם את השוני במצב בכך שנשמר על יחסי המין כפי שהיו טרם הבידוד אך יש להבין כי במקרים מסוימים איכות הסקס עלולה להיפגע ואין בזה שום קשר אלינו. מה שכן, אפשר לנסות לשבור את האווירה המתוחה עם בקבוק יין טוב ופשוט לזרום בלי ציפיות...

שוברים לשבירת הבאסה
קופוני משימות או לחילופין מתנות. תפתיעו אחד את השני, כי אם לא עכשיו אז מתי?! מכירים את משחקי הקופסא המגניבים שנותנים לנו להתפנק ולפנק במשימות משעשעות. אפשר בתוכן מיני ואפשר במשימות משלימות לבית. ברור שאפשר להתייעץ איתי תמיד על רעיונות לגבי משימות מיניות או להזמין משחק מוכן.
אבל בכל הקשור במשימות הביתיות אין להיעזר באף אחד. אתם מכירים את הרגלי החיים המשותפים שלכם הכי טוב ובזה בכל אופן אתם יודעים הכי מדויק מה נכון בשבילכם. אז קחו דפי ממו, עטים צבעוניים וקופסא או סלסלה ותתחילו לכתוב קופונים למשל: "אני עושה כלים היום, את/ה בוחר מה אוכלים, ישנים צהריים יחד, לישון הלילה לבד בחדר, לילה שיכרות לפנינו, סקס הלילה, מותר לי לגייס אותך למשימת פרויקט ביתי כל שהוא" לא משנה מה תכתבו בפתק, זה יכניס לביתכם אווירת שיתוף פעולה בכל המובנים וקלילות משעשעת.

לא לשבור את הכלים
אנחנו יודעים בדיוק איך מגיעים למריבה הרסנית - אוגרים ואוגרים, לא עוצרים לדבר על מה מפריע, עד שזה מאבד שליטה ומתפרץ מתוכינו. אל תגיעו לשם, לא לשבור את הכלים.
נסו לדבר בצורה ברורה והכי חשוב רגועה על הדבר הקטן שמפריע עוד לפני שהוא יגדל. צרו שיחות נעימות שיאפשרו לכם לפרוק את שעל ליבכם בלי שזה ייחשב לריב.
לדוגמה, תחליטו שבארוחת הערב כל אחד אומר לשני משהו שמעצבן אותו ומשהו שעושה לו טוב בבן הזוג. הדבר אולי נשמע מאולץ, אבל אם תקחו את זה בקלילות זה יכול למנוע מכם לאבד את השליטה ולשבור את הכלים.
אגב, זה הרגל שאפשר להתחיל בבידוד, אבל כדאי לאמץ אותו לכל החיים.

ואם בכל זאת הכלים נשברו
הרי זה ברור שאין מנוס, כל הזמן הדביקי יחד יצור איזה כאוס גדול, לא משנה כמה ננסה למנוע, זה רק עניין של זמן. כאשר זה קורה בשגרה, כל אחד נמצא בעבודה שלו ודברים מקבלים פרופורציות, אבל בבידוד המשותף אין לאן לברוח ומפה זו כבר עבודה עצמית...
חשוב להזכיר לעצמנו שהבידוד מעצים את הסיטואציה פי כמה וכמה ולכן נסו לא להיגרר אחר מפגן כוחות ולא לענות בחריפות. לקחת אחריות, להפגין בגרות ולעצור את ההתלקחות בעצמך. תוך ידיעה ברורה שאולי אני צודק אבל אני לא נופל למלכודת הזאת!
לקחת נשימה ולברוח לפינה שקטה בבית, להתנקות מכל הרעל הזה. להסביר לבן הזוג "זה הולך למקום שלא בריא לנו, בוא ניקח רגע, שכל אחד יהיה עם עצמו". ברגעים האלה הפסקה אחד מהשני, גם בתוך הבית, היא כל מה שהייתם צריכים!

בהצלחה ובריאות לכולנו.

הנכתב הינו בגדר המלצה בלבד ואין לראותו כייעוץ מקצועי.