052-6665521
לחוש | להתחבר | לאהוב
בידור ופנאי »

אור וירדן - התמסרות

אור וירדן - התמסרות

פרק א' -

זה התחיל בעוד ערב משעמם בו דיפדפתי על פרצופים שרבים מהם כבר הכרתי באתר היכרויות. 
איתו דיברתי, עם זה נפגשתי, זה כבר פנה אלי ואם זה כבר התחלתי ולא היה מענה... על סף ייאוש מהמוכר בתמונה שלו. שיער מגולח, שחום, פנים משורטטות עדינות מצד אחד ועם כח מצד שני, מבט חודר... הייתי חייבת להיכנס לכרטיס ולברר קצת יותר..
בן 36, גרוש ללא ילדים מאזור השפלה.
גבר דומיננטי שאוהב להפוך אותך לשלו, אם את בעניין תשלחי הודעה.
גרוש... בן 36... חשבתי לעצמי, אני רק בת 21 רווקה, שעוד מתכננת איך לטרוף את העולם. הוא בטוח לא מה שאני מחפשת. אבל למה הוא מתכוון להפוך לשלו? תהיתי עם עצמי. יצאתי מהפרופיל שלו והמשכתי לדפדף שצימצמתי חזרה את האפשרויות לבני גילי. אווף כולם נראים ילדים מתלהבים, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הפרופיל שלו, על מה שכתב ועל המבט מהתמונה שלו שחזרו שוב ושוב במחשבותי.
חזרתי לכרטיס והחלטתי לשלוח לו הודעה. גם ככה רוב הסיכוי שלא יחזיר תשובה לילדה אז אין לי מה להפסיד.
"היי אור אני ירדן גם מאזור השפלה. סיקרנת אותי ואשמח להכיר"
בלי לחשוב ולנתח יותר מדי אם ההודעה טובה או לא לחצתי על שלח לפני שאתחרט. עיניי נצצו מהתרגשות, פרפרים התעופפו בתוכי כמחול מטורף, ככה זה כשאני מעזה ולא מוותרת לקולות הפחד שלי. 
אלו היו אולי החמש דקות הכי ארוכות... כל רגע נכנסתי להודעות לבדוק אם קיבלתי תשובה, תוהה אם קרא או לא.
ההודעה הגיעה
"היי ירדן, אשמח להכיר. אני לא פה הרבה, זה המספר שלי שלחי לי הודעת וואצפ ונמשיך". התחלתי לנוע באי נוחות על המיטה לקריאת ההודעה אני לא אוהבת לעבור ישר לוואצפ אבל משהו בו משך אותי, כמו מגנט הנמשך למתכת. באופן לא ממש ברור שלחתי לו הודעה למספר שהשאיר "אני כאן" והוספתי את האימוגי המחיוך המסמיק..
הוא הגיב יחסית מהר. ההתכתבות זרמה מאוד ובלי להרגיש התכתבנו כבר קרוב לשעה וחצי בלי הרבה מאמץ הוא קילף אותי והצליח לחדור את המחסומים הראשוניים שלי.
"מתוקה, אני חייב לסיים" כתב. "אדבר איתך מחר". והתנתק מהוואצפ. אפילו לא נשאר שאגיד לו ביי.
זה הכעיס אותי, הכניס אותי לאי נוחות ולמחשבות שליליות... מי הוא חושב שהוא שככה הוא נעלם פתאום באמצע? אולי הוא בכלל נשוי וסתם עוד שקרן? ולמה כתב אדבר איתך, האם אני צריכה לחכות לשיחה ממנו? בכל מקרה חשבתי לעצמי, בשיחה הבאה כבר אעמיד אותו במקומו, לי לא עושים כזה דבר. ואם ארצה אתקשר או אכתוב בעצמי!
אבל לא כתבתי, ולא התקשרתי אלא פשוט חיכיתי. חיכיתי כבר למחר, חיכיתי לשמוע ממנו. נכנסתי כל כמה זמן לבדוק אם הוא מחובר, מריצה בראשי אין ספור סיפורים. לא ממש מבינה איך משיחה אחת ככה הסתחררתי ממנו. מה קורה לי? הוא בכלל יכול להיות אבא שלי צחקתי על עצמי וביקרתי את עצמי על כך.
בלילה התהפכתי במיטה, משחזרת לעצמי שוב ושוב את ההתכתבות, מנתחת כל מילה ולא מפסיקה לחשוב עליו ועל התמונה היחידה שלו שראיתי. נרדמתי בציפייה כבר שהבוקר יגיע ובתקווה שאיתו גם השיחה ממנו.
בדרך לעבודה, בעודי נוהגת בפקקים ומקשיבה לשירים קלילים ברדיו הטלפון צלצל. את המספר שלו כבר שמרתי אז הופיע על צג הטלפון אור שפלה ואיתו מיד הופיע לו חיוך על פניי. נשמתי שתי נשימות ועניתי.
"בוקר טוב אור" החיוך נשמע בקולי.
"בוקר טוב גם לך מתוקה, מה שלומך הבוקר? ישנת טוב?"
הגוף שלי עיקצץ כתגובה לקולו, היה לו קול עמוק, סקסי. 
וכך שוב התגלגלה לה שיחה של חצי שעה, ורק אחרי שניתקתי ניזכרתי שלא אמרתי לו כלום על ההיעלמות שלו אתמול. 
במהלך היום קיבלתי ממנו כל מני אותות חיים ומצאתי את עצמי מחכה אליהם ולא עוזבת את הטלפון לרגע.
במהלך כל השבוע כל בוקר מחכה לי הודעת בוקר טוב, כל פעם מסוגננת אחרת וכל לילה "לילה טוב". הרגשתי איך בשבוע הזה אני מתקלפת ונחשפת. הרגשתי קרובה אליו יותר משהרגשתי אי פעם לאקס שלי. זה הלחיץ אותי במיוחד לאור העובדה שעוד לא ראיתי אותו.
כששיתפתי אותו בחשש שלי, הוא הרגיע אותי בכמה משפטים ואמר שעוד ניפגש והוא בטוח שהפגישה בנינו תהיה אפילו יותר עוצמתית. האמנתי לו, סמכתי עליו. אין לי יכולת להסביר למה, לא הבנתי מה יש בו שגורם לי ככה לבטוח בו. אבל בטחתי ונתתי לו להוביל.
אחרי שבוע של שיחות הוא ביקש ממני משהו לראשונה.
"מתוקה, אני רוצה לבקש ממך משהו" 
"מה?" עניתי קצת מופתעת. תהיתי מה כבר הוא יכול לבקש. אנחנו בסך הכל מכירים שבוע ונכון שמאוד התקרבנו אבל עדיין...
"אני רוצה לקבל ממך כל בוקר שתי תמונות, הראשונה של הרגע שפקחת עיניים והשנייה שאת מוכנה לעבודה".
לא יודעת למה, אבל הקלה משולבת בהתרגשות מילאה אותי. אהבתי את הבקשה שלו. אהבתי את הרעיון שיראה אותי דבר ראשון בבוקר.
וכך במשך שבועיים כל בוקר מצאתי את עצמי מחפשת את הטלפון על השידה שליד מיטתי ברגע שפקחתי את עיניי ומצלמת את עצמי תחת השמיכות ושולחת לאור בשילוב ברכות ואיחולי בוקר טוב. בתמונה השניה כבר הייתי לבושה לעבודה. הוא כבר הכיר פחות או יותר את הבגדים שלי ומדי פעם היה מבקש ממני להחליף את הבגד שלבשתי לבגד שאהב יותר. תמיד הסכמתי.
בכל שיחה, בכל התכתבות הרגשתי איך אור מצליח לקלף ממני שכבה ועוד שכבה, מצליח להסיר ממני מחסום ועוד מחסום. הרגשתי שהוא מכיר אותי טוב יותר מאנשים שהכירו אותי שנים. הוא כל הזמן שאל עלי, הקשיב היה לו איכפת מכל פרט בסיפור. באחת השיחות למשל, שסיפרתי לו שחברה טובה ואני התווכחנו אומנם על משהו קטן, אבל זה נגרר לגדול והפך לריב בו נפגעתי מאוד. לא הספיק לו לשמוע רק את הקווים הכללים אלא שאל לשמה של החברה, איפה בדיוק זה קרה, מה לבשתי, ואם אני זוכרת את המילים שבחרתי, שאל איך הרגשתי בגוף ולא במחשבה. הרגשתי שהוא ממש רוצה להיות חלק מהסיטואציה. לנסות כמה שיותר להיות נוכח בה על אף שלא היה. אהבתי את זה. זה נתן לי להרגיש שהוא הופך להיות חלק ממני.
באחד הבקרים, שלחתי לו תמונה בה אני לובשת את השימלה השחורה שלי. שימלה עד הברכיים, מעטפת בחזה. היא החמיאה לי מאוד. ונעלתי סנדלי עקב.
"וואוו , את ממש סקסית בשימלה הזו". הוא כתב. "איך לא לבשת אותה עד היום" התפלא. 
חייכתי. אני אוהבת שהוא מחמיא לי. 
"תורידי את התחתונים ותצלמי לי אותם אצלך ביד. אני רוצה לראות את הצבע שלהם".
זו כבר לא הייתה בקשה ידעתי, זו הייתה יותר דרישה. אבל לא היה איכפת לי. אהבתי להשתעשע איתו.
הורדתי את תחתון התחרה הסגול שלי צילמתי ושלחתי לו. מזל שלבשתי תחתון תחרה, צחקתי לעצמי.
"היום את הולכת בלי תחתונים". ענה כתגובה. 
זה אומנם הפתיע אותי, אבל המחשבה שאור ידע שאני בלי תחתונים במהלך היום ויחשוב עלי גירתה אותי. הסכמתי.
בצהריים, באמצע שיחת טלפון עם לקוח קיבלתי הודעה נוספת מאור, "תצלמי לי את הכוס שלך עכשיו, אני מאוד מקווה שאת עדיין בלי תחתונים..." הוסיף חיוך עם קריצה.
לרגע שכחתי שאני באמצע שיחה עם לקוח והרגשתי איך כל הגוף שלי מתמלא זיעה ומחשבותיי מתערפלות, מצד אחד זה ריגש אותי מצד שני קצת הלחיץ. לא רציתי שמישהו מהעובדים האחרים יקלוט שאני מצלמת את הכוס שלי באמצע העבודה אבל לא רציתי לאכזב את אור. רציתי להוכיח לו שאני עדיין בלי תחתונים כפי שביקש. הלב שלי דפק על מאתיים באותו רגע, הסתכלתי לצדדים לוודא שכולם בשיחות ושאף אחד לא קולט אותי, פיסקתי קלות את הרגליים כך שהשימלה שלי נמתחה וכיוונתי את מצלמת הטלפון שלי לכוס שלי. 
צילמתי מהר ושלחתי. 
"אתה לא נורמלי" כתבתי לו וצחקתי לעצמי בשקט כדי שאף אחד לא ישים לב.
למחרת באה דרישה חדשה "תלבשי את החצאית הבורדו הצמודה שלך, זו שמגיע עד הברכיים, חולצה מכופתרת לבנה בפנים כששתי הכפתורים העליונים פתוחים. חזיה לבנה וללא תחתונים, בשתיים בדיוק תלכי לשירותים ותתקשרי אלי".
לא ידעתי מה תיכנן לי, אבל זה גרם לי להתרגשות ולתחושת ציפייה. בעשרה לשתיים עוד הייתי בשיחה עם לקוח, ידעתי שאסור לי לפספס את השעה שאמר. זה יאכזב אותו והדבר האחרון שרציתי היה לאכזב אותו. נסיתי למהר עם הלקוח ולבסוף הצלחתי לסיים את השיחה בשתי דקות לשתיים.
בשתיים בדיוק הגעתי לשירותים ושלחתי לאור הודעה שאני כאן ומוכנה בשבילו.
"יפה מאוד חתולה שלי" ענה. כבר מתקשר.
כעבור פחות מדקה הוא התקשר, חתולה שלי אמר, ואני נמסתי רק מלשמוע את קולו העמוק,
"אני רוצה שתסגרי את מושב האסלה, תעבירי עליו ניגוב ותשבי."
"התיישבתי"
"פסקי את הרגליים והרימי את החצאית, קחי את האצבע שלך והעבירי אותה ברטיבות שלך. תרגישי את החמימות שלך. תוסיפי עוד אצבע ושחקי עם הדגדגן, תגרמי לו להתנפח. פעם דגדגן וחדירה קטנה אליך. תסתובבי עם האצבעות שלך ברחבי כוס, חושי כל טיפת רטיבות שלך. 
תטעמי את עצמך ותחזרי שוב"
הקול שלו שאומר לי מה לעשות מטריף לי את החושים, גורם לכל הגוף שלי צמרמורות.
"אור אני עומדת לגמור" אמרתי באנחה. "אתה מטריף אותי".
"עוד לא חתולה שלי, תנפחי את הדגדגן שלך עוד".
נאנחתי לו בטלפון, וקוויתי שאף אחת לא נכנסה לשירותים ושומעת אותי. 
"חתולה שלי, תוציאי את האצבעות שלך, תנשמי ותסדרי את החצאית. היום את לא גומרת".
"למה?" שאלתי באכזבה מוחלטת.
"מהיום את לא גומרת עד שאנחנו מתראים".
"מה??? איך?? אני לא אצליח". לא סיפרתי לו שאוננתי עליו כמעט כל יום מאז שהיכרנו.
"אור אנחנו מכירים כבר כמעט חודש, מתי אראה אותך?"
"את כבר תדעי מתי, אבל עד אז את לא גומרת. עכשיו תחזרי לעבודה." וניתק את השיחה.
יישרתי את החצאית והכנסתי חזרה את החולצה לבפנים, שטפתי ידיים והבטתי על פניי הסמוקות במראה. מנסה לסדר את עצמי שלא ישימו לב שקרה כאן משהו. חזרתי לעמדה שלי והבנתי שמעכשיו אני שלו.

פרק ב' -

אחרי האירוע בשירותי העבודה, הרגשתי איך אור הופך אותי יותר ויותר לשלו, איך לאט לאט הוא הופך להיות האוויר שלי. 
באחד מערבי חמישי, יצאתי עם חברות למועדון בתל אביב. אור בחר לי את הבגדים, חצאית מיני שחורה וגופיה שחורה מתאימה. כשהוא ביקש כמו תמיד, שאשמור על עצמי ושאסמס לו שאני מגיעה זה מילא אותי בתחושת שלווה, שיש מישהו שדואג לי ושאני לא לבד, זו תחושה שתמיד הייתה לי חסרה. 
כשחזרתי הביתה מהמועדון הייתי שתויה וחרמנית, כל מה שרציתי זה כבר לגעת בעצמי בזמן שאור במחשבותיי, האיפוק שאור דרש ממני כבר נתן את אותותיו, אני כבר לא עומדת בזה. 
"אור" כתבתי לו בידיים רועדות, ידעתי שהוא לא יאהב את מה שיקרא אבל כבר לא היה איכפת לי, הדפיקות שהרגשתי באיבר מיני הובילו אותי כרגע ולא הראש "אני מאוננת עליך עכשיו או שאתה בא לפה"
אור כצפוי לא אהב את הנימה שהדברים נכתבו, וזה יצר ויכוח בנינו. הוא העביר לי מסר ברור עד כמה הוא מאוכזב ממני. סיימנו את השיחה באווירה כעוסה. כמובן שלא אוננתי ובכיתי כשאני חובקת את הכרית בידיי והשמיכה מכורבלת ברגליי. אני כל כך רוצה כבר להרגיש אותו. 
למחרת לא שמעתי מאור, כל היום הוא לא ענה לי לא להודעות ולא לשיחות. כתבתי לו שאני מצטערת, זה היה רגע של חולשה אבל בסוף לא אוננתי. כתבתי לו שאני שומרת את עצמי בשבילו ושאני מבקשת שיענה לי אך כל מה שקיבלתי ממנו הייתה שתיקה.
כבר חודשיים וחצי שאנחנו בקשר טלפוני יומיומי, כבר חודש וחצי שלא גמרתי. אני צריכה אותו. מחנק עלה לי במעלה גרוני והקשה על האוויר להיכנס פנימה. הייתי חנוקה. 
בלילה, שכבתי במיטה כשהטלפון מונח על הכרית לצידי ואני לא עושה כלום חוץ מלבהות בו בצפייה לקבל ממנו הודעה. יחס. כאילו שאם אחזיק או לא אסיר את העיניים מהטלפון זה יקרה מהר יותר. בשלב מסוים הנחתי את הטלפון על השידה וחיברתי אותו למטען, הייתי חייבת לנסות להירדם אבל בפועל רק התהפכתי במיטה מצד לצד, לא מוצאת את התנוחה לגוף שלי. סחוטה מעייפות, בעיקר רגשית. מתגעגעת אליו מאוד. אני לא יודעת איך ומתי אבל לבסוף נרדמתי.
צליל הודעה בשש בבוקר העיר אותי בבהלה. ברגע אחד גופי הפך דרוך ועירני, זו הייתה הודעה מאור. חיוך עלה על שפתיי ופתחתי את ההודעה בהתרגשות, שלא אפספס אותו מחובר. "היום בתשע בערב תגיעי לרחוב השפלה 3 ברחובות. תלבשי את השמלה השחורה שאני אוהב, בלי תחתונים ובלי חזייה. הדלת תהיה פתוחה פשוט תיכנסי. עד אז אנחנו לא מדברים." רציתי כל כך לענות לו. לפחות להגיד בוקר טוב אבל לא רציתי לסכן את הפגישה שהוא מתכנן להיום בערב אז רק חייכתי לעצמי בהקלה, הוא עדיין רוצה אותי, זה לא נגמר. קראתי את ההודעה שוב ושוב. האם הוא יחכה לי שם? אנחנו נפגשים? האם זו הכתובת של הבית שלו? המון שאלות התרוצצו בראשי אבל ידעתי שאצטרך לחכות ולגלות. הוא כתב לי במפורש לא ליצור איתו קשר עד אז, ולא רציתי שיכעס שוב, לא רציתי שיעלם. דווקא היום הזמן לא זז, כל דקה נראתה לי נצח. כבר בשבע בערב התחלתי להתארגן עבורו, מורידה ממני כל שיערה מיותרת, מסתכלת על סט התחרה השחור שקניתי כבר מזמן במיוחד למאורע הזה והבנתי שהוא יצטרך לחכות לפעם הבאה. היום אגיע כפי שאור ביקש ללא חזייה וללא תחתונים. לשפלה 3 הגעתי כבר בשמונה וחצי, המתנתי ברכב לשעה המיוחלת כשמבטי נע בין המראה לשעון בטלפון. סוף סוף השעה תשע הגיעה, ואני עומדת מול דלת פלדלת רגילה, הלב שלי דהר כמו סוס במירוץ, ועיניי נצצו. זה קורה. לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת שלא הייתה נעולה, בדיוק כפי שאור אמר.

הדירה הייתה מעט חשוכה וראיתי דמות יושבת על כיסא במרכז הסלון. אישוני התרחבו בניסיון לראות טוב יותר, ליבי האיץ את פעימותיו ורגליי התקדמו לעברו ללא שליטה ואז שמעתי את קולו העמוק והמוכר " עצרי" נעמדתי בלי לחשוב לרגע. "על ידית הדלת יש לך כיסוי עניים. תשימי אותו". פניתי חזרה לדלת ורק עכשיו שמתי לב לכיסוי שהיה תלוי על הידית מבפנים. הנחתי אותו על עיניי כבקשתו ונשארתי עומדת ליד הדלת. מחכה להוראות.
שמעתי את גרירת הכיסא כשקם ובכל פסיעה לכיווני שמעתי את התחככות הגי'נס שלו. מדהים כמה החושים מתחדדים כשמנטרלים חוש אחד. כל צעד שלו הגביר את הצמרמורת בגופי ומילא אותי בהתרגשות. הרטיבות שלי החלה לנזול על פנים ירכיי. השתוקקתי כבר למגע שלו, לריח שלו.
הוא במרחק אפס ממני, הנשימות שלו היו עלי.  וידיו החלו לטייל על גופי. ללטף את פנים ירכיי מתחת לשימלה, מרפרף על הרטיבות שלי. הושטתי את ידיי אליו, רוצה להצמיד אותו אלי. אך הוא מנע ממני ואמר שעכשיו רק הוא נוגע. נראה היה שהוא יותר גבוהה ממני ומהקצת שהספקתי לגעת גופו היה מוצק וזרועותיו חסונות כפי שדמיינתי.
"תרימי את הידיים"  לחש לי באוזן, ואני הרמתי בלי לשאול שאלות. הוא פשט את שמלתי מותיר אותי עירומה כביום היוולדי מולו. הרגשתי איך מבטו סוקר כל חלק בי גורם לשערותיי השקופות לסמור ולגופי לנוע באי נוחות. הוא הבחין במבוכה שלי מולו והחל לנשק את צווארי וללחוש לי כמה אני סקסית ומגרה בעיניו. ידיו ושפתיו פורטות על גופי ועושות כרצונם גורמות לגופי להתנועע לקצב המנגינה ללא יכולת ורצון להתנגד. בעודי עומדת בקושי רב, גופי כבר רפוי וחלש, הוא פיסק את רגליי בידיו והחל למצוץ את הצוף מהפרח שלי כששתי אצבעותיו מגרות אותי מבפנים. הפרפרים בגופי השתוללו כל אחד עף בכיוון ובקצב אחר. הייתי קרובה מאוד להתפרקות ואז הוא התרומם, הרים את סנטרי באצבעו לכיוונו "עדיין לא" יכולתי לראות את חיוכו הממזרי בדמיוני כשאמר את המשפט הזה. "תרדי על ארבע" אמר בקולו המסוקס. ירדתי. הוא התכופף לעברי, הרגשתי זאת דרך נשימותיו. הוא ליטף את שיערי ולחיי ואני כחתולה מיוחמת התרפקתי על מגעו תוהה מה הוא מתכנן לעשות בי עכשיו. ללא הכנה הרגשתי שהוא מלפף משהו סביב צווארי, גופי באופן לא רציונלי נסוג אחורה בבהלה, הוא שב ללטף אותי, מרגיע אותי בקולו העמוק והמוכר ובמגעו הרך. 
הוא קשר לצווארי קולר ושמעתי שרשרת שמתחברת אליו. שתקתי, מעכלת לעצמי עדיין את הסיטואציה הלא מוכרת הזו בשבילי. קראתי על זה בספרים אבל מעולם לא חוויתי את זה. הוא חזר ללטף אותי, דואג כל הזמן להקנות לי את הביטחון שאני צריכה. נותן לי להבין שהוא לא יעשה דבר שאני לא רוצה ולא מרגישה איתו נוח. תהיתי לעצמי אם יש דבר שארגיש לא נוח מולו. "את כל כך סקסית חתולה שלי. " אמר בזמן שנעמד והוביל אותי כשאני על ארבע, אני מניחה למרכז הסלון כי שמעתי אותו מתיישב חזרה על הכיסא.
באופן מוזר ומפתיע נהניתי לשבת לרגליו, להרגיש משויכת אליו ולעשות כרצונו. אני ירדן החזקה, שעד כה תמיד הייתה הדומיננטית במערכות יחסים נהנית להיות מובלת כחתולה ולשבת לרגלי הגבר שלה.
הוא ליטף את גבי, את הטוסיק, ובדק את מידת הרטיבות שלי. 
"חתולה מיוחמת שלי, את רוצה אותי" אמר בהקנטה ואני הנהנתי לו להסכמה כשהוא סטר לי על הישבן. זה הבהיל אותי וריגש אותי יחד
התחככתי בו. רציתי עוד ממנו. העיקר שייגע בי, שייתן לי ממנו.
הוא קם. לאן הוא הולך? עוד, אני רוצה ממנו עוד.
אבל הוא לא התרחק ממני אלא החל ללקק לי את הישבן ולהרטיב אותי יותר בעזרת האצבעות שלו. מעביר את הרטיבות של הכוס שלי לאזור הישבן. הרגשתי שהוא מכין אותי למשהו אבל לא ממש הבנתי למה. עשיתי אנאלי בעבר, מעולם לא בפגישה ראשונה ובכללי התחושה כאן הייתה מעט שונה, לא הרגשתי שהוא מכין את עצמו לחדירה אלי. ניסיתי להיזכר בכל מני קטעים מסיפורים שקראתי כדי להכין את עצמי למה שעומד לקרות, אבל לא הצלחתי לזכור דבר, ראשי היה מסוחרר מהתשוקה אל אור.
כשהוא הרגיש שאני רטובה מספיק, החל להחדיר לי משהו לישבן. זה יצר לי לחץ מגרה בפנים ותחושה מלטפת לסירוגין בירכיים. מה זה תהיתי לעצמי. כל תנועה של הישבן שלי גרמה לזה לזוז וללטף לי את הרגליים. זה היה נעים ומגרה. 
"עכשיו את חתולה אמיתית" אמר "חתולה סקסית ומיוחמת. חתולה שלי". 
שלי, הוא אמר. ואני התענגתי לצליל המילה. 
הוא טייל איתי ברחבי החדר, נותן לי להתרגל לזנב שלי. כל תזוזה שלי גורמת לזנב שלי לגרות אותי יותר מפנים וללטף אותי בנעימות מבחוץ. הפתיעה אותי התחושה שזה מגרה ומרגש אותי. 
הוא עמד, והרגשתי איך הוא מסתכל עלי מלמעלה ונהנה מזה. אהבתי את זה שאני מתחתיו גורמת לו עונג.
הוא משך ברצועה, כך שהראש שלי התרומם והושיב אותי על ברכיי, מולו. התכופף אלי ולשונו החלה לסקור את פניי, נותן לי להתפתל לפני שארגיש אותו על שפתיי. כשלשונו סוף סוף פגשה בלשוני גופי התקמר כחתולה השותה חלב. פטמותיי הזדקרו, ניסיתי להיצמד אליו יותר, להתחמם בגופו אך הוא זז אחורה ונעמד. שמעתי את הרוכסן של הג'ינס שלו נפתחים, הוא קירב אותי אליו עם הרצועה ונתן לי לטעום אותו. ליקקתי את זקפתו בתאווה מהבסיס ועד לכיפה. הכנסתי את כולו אלי, רוצה לבלוע כמה שיותר ממנו. נהניתי לשמוע את גניחותיו. מצצתי את כל כולו, לא רציתי להפסיק. עמדתי להתפוצץ מהעונג שלו.
"אני עומדת לגמור" אמרתי "אתה מרשה לי?"
הוא אחז בראשי, והסיר מעיניי את הכיסוי, כל גופי פעם, סוף סוף אראה אותו. לראשונה הוא נחשף בפניי כשאני מביטה אליו מלמטה אחוזת טירוף מתשוקה אליו. על אף העלטה שהייתה, ניתן היה לראות איך גופו בנוי היטב ואיך מבטו חודר אלי. הוא חייך אלי חיוך שחשף גומה שובבה שהסתתרה תחת זיפיו והכניס שוב את הזין שלו לפה שלי כשהפעם הוא לא נותן לי לזוז ודורש שאסתכל על עיניו בזמן שהוא מזיין לי את הפה. השילוב של הזין שלו שממלא את כל חלל פי והזנב שלחץ על אחורי גרמו לי להסתחררות מהפנטת, כל התגברות שלו גרמה לעונג יותר חזק אצלי.  הוא שלף את הזנב מתוכי בבאת אחת ולחש "עכשיו חתולה שלי" גופי השתחרר ברגע לשמע המילים שכל כך חיכה להם. רעדתי כשאני צמודה אליו. מיד אחרי הוא השפריץ על החזה שלי, מחייך אלי שוב מלמעלה ומחייה את ליבי שוב. ספגתי את הכל לתוך עורי כסבון במקלחת, הופכת אותו לחלק ממני. 
הוא התכופף אלי, נישק אותי נשיקה רטובה מלאת תשוקה, נשיקה שקובעת את בעלותו עלי. 

קרדיט לכותבת לירז דרור מייסדת ובעלים של קבוצת הכתיבה "אלבום מילים"

 

אור וירדן - התמסרות
זמן לאהבה | יעקב 43 רחובות | טלפון: 052-6665521
צרו קשר: 052-6665521
טלפון: 052-6665521 | כתובת: יעקב 43 רחובות
הודעה חשובה
כלי נגישות
גווני אפור

בהיר

ביטול

כהה
גודל טקסט
 

ביטול

הגדלה
גופן קריא
 

ביטול

החלפה
סמן גדול

סמן שחור

ביטול

סמן לבן
הדגשת קישורים
 

ביטול

קו תחתי
איפוס כל ההתאמות