052-6665521
לחוש | להתחבר | לאהוב
בידור ופנאי »

אהבה זרה ושמה ג'ימי - המכתב שלא נשלח

אהבה זרה ושמה ג'ימי - המכתב שלא נשלח

זה לא היה קל לתקן את המתיחות שיצרתי סביבי, הלחשושים אחרי הגב, הסלידה ממני, הרגשתי שקופה... בפעם הראשונה הרגשתי מה זה להיות ג'ימי!

הניסיון לשבור את הקרח מול החברים הקפיא אותי לא מעט פעמים, עד שהם הפכו להיות פחות ופחות רלוונטיים. אבל ג'ימי הוא כבר לא יצא לי מהראש, המחשבות שרצות במוחי מניעות אותי בין הגבריות האצילית שלו לבין הפגיעה בנשיות שלי...  אני חושבת שהמוח מנסה להילחם במה שהלב כבר הבין. ג'ימי הוא הגבר היחיד שפגשתי בחיי.

המפגשים האקראיים עם ג'ימי במסגרת העבודה הצליחו להרעים את הבפנים שלי. בכל פעם שהוא עבר ליד הקבלה הייתי משפילה את מבטי ומסמיקה מבושה. המבט החם והדואג של ג'ימי הפך לנעיצות זרות, האגרטל בעמדת הקבלה שלי העלה את לובן האבנית שייבשה על הדפנות. השתתקתי בכול פעם שג'ימי חלף על פניי והפכתי לפסל שלא מביע רגשות. גולה כבדה הייתה חונקת את גרוני למרות שרציתי, כל כך רציתי להגיד לו משהו שיתקן את המצב. בכל פעם הקשר בין המוח ללשון נקטע וכבר לא הצלחתי להשמיע את הקול מגרוני... כאילו שאני מדברת בלי יכולת להגות את המילים. מצב שכבר לא יכולתי להכיל.

אחרי ימים של קושי החלטתי לכתוב, כמובן באנגלית שהוא יבין:

"ג'ימי,

אילו יכולתי למחוק את העבר, אם רק הייתי יכולה לשנות...

זה לא באמת הגיע לך אבל עיני היו עצומות מלראות!

סליחה, נועה."

כל המשמרת אני מחכה לרגע המתאים לשתול את הפתק בתא של ג'ימי. מהלכת סחור סחור ובונה בראשי את התמונה, איך הוא יגיב? מה הוא יחשוב? יכול להיות שכבר מאוחר מידי ליוזמה שלי? מה אחר כך? אבל כבר אין לי מה להפסיד חשבתי. זה עכשיו או לעולם לו.

השעה 22.00 אני מחתימה כרטיס לסוף משמרת ויורדת לחפש את התא של ג'ימי. מקווה למצוא שם שקט שיאפשר לי לשתול את הפתק בתא שלו מבלי שמישהו יבחין. המסדרון בדרך לחדר העובדים היה ארוך וזר. כמו בסרט אימה צעדתי שם, מלווה בצלילי עקביי. בכל פסיעה שלי אני בוחנת היטב את המעברים. מנסה להימנע ממבטים מיותרים.

מחדר העובדים שבקצה המסדרון בצבץ אור מדלת לא טרוקה, זה ברור שישי שם מישהו. חשבתי לעצור לרגע, לסגת מהדרך האבודה אבל שוב הנחישות שלי ניצחה את הבושה. גופי מתוח את מי מהעובדים אפגוש? איך אסביר את נוכחותי בחדר העובדים התחתי? ואיך אטמון את הפתק בתא של ג'ימי בלי שאף אחד יבחין?

אלה היו הרהורי שב... אני צריכה שמישהו יבוא לצבוט אותי כדי להאמין למראה עיני.

מבעד לפתח הצר של הדלת, במקום בו האוויר הקר שבפרוזדור המאיים מתערבב עם חלל חדר העובדים החנוק, איבדתי את האוויר לשנייה, ליבי נעצר, רציתי לברוח אבל רגליי קפאו. משקל גופי הכביד עליי ורציתי פשוט להיעלם. כאילו לא הייתי שם, כאילו לא ראיתי דבר, אבל כבר היה מאוחר... מאוחר כדי לסגת ומאוחר להשאיר את המכתב. התיירת השוודית מקומה 4 זו שאתמול בבוקר חייכתי לה בעמדת הקבלה עומדת שגופה קרוב לג'ימי. קרוב מידי כדי להתבלבל, הם ברגע אינטימי ואין לי זכות לומר מילה.

להמשך הסיפור לחץ כאן

לפרק הקודם לחץ כאן

אהבה זרה ושמה ג'ימי - המכתב שלא נשלח
זמן לאהבה | יעקב 43 רחובות | טלפון: 052-6665521
צרו קשר: 052-6665521
טלפון: 052-6665521 | כתובת: יעקב 43 רחובות
הודעה חשובה
כלי נגישות
גווני אפור

בהיר

ביטול

כהה
גודל טקסט
 

ביטול

הגדלה
גופן קריא
 

ביטול

החלפה
סמן גדול

סמן שחור

ביטול

סמן לבן
הדגשת קישורים
 

ביטול

קו תחתי
איפוס כל ההתאמות