052-6665521
לחוש | להתחבר | לאהוב
בידור ופנאי »

אהבה בסיכון גבוה - הגעגוע למי?

אהבה בסיכון גבוה - הגעגוע למי?

זה נראה שהכל חזר לקדמותו. שימי בבית, תחושת הביטחון שאבדה חזרה אלי וגוב האריות המאיים נראה כמו תרגיל משעשע בקרקס... אבל לא! השקט הפנימי שהיה בי הפך לזעקה מצמררת וה"שמח בחלקי" כבר איננו וכמו שזה נראה הוא לא מתכוון לחזור. שימי שב הבייתה אל קן האוהבים החם שלנו והנוכחות שלו ספק שקטה ספק רועמת...

הכל התחיל כאשר שימי סיים את הליך שחרורו למעצר בית והגיע למשכננו בליווי צבא חברים. עם כניסתו לבית, בתואם לציפיות שלי ממנו הוא עוטף אותי בזרועות מחבקות של געגוע. "כמה היית חסר לי" קראתי בבכי מאופק והתרפקתי על גופו תוך שאני חשה את ליבי מתפוצץ מעומס אהבה ועצמותיי משקשקות בהתרגשות. אי אפשר להפריד בנינו עכשיו כמו דבק גופי נצמד לגופו ומסרב להיפרד.

אני יודעת איך זה אצל שימי ולמרות שהייתי רוצה אחרת אני מבינה את קוד הכבוד שהוא רוכש לי ואין שום סיכוי ששימי יעשה עם "האישה שלו" מעבר למפגן הגעגוע הזה. הוא אף פעם לא הסכים לנשק אותי בתשוקה ליד אנשים, הוא תמיד הקפיד לשמור על כבודי והקרבה בנינו תמיד הייתה רק  בחדרי חדרים, אבל הפעם אחרי תקופה ממושכת בשבי ועם הגעגוע הגדול שמחבר בנינו קיוויתי שזה יהיה שונה. שאולי רק הפעם הוא יאבד את הראש וייפול לתרגילי הפיתוי שלי. תפסתי את פניו ונשקתי בלהט שלשוני צמאה לטעם שהשאיר לי שימי לפני היום ההוא, אבל שימי לא זז מעקרונותיו גם הפעם. הוא מנתק עצמו ממני באכזריות קרה כאילו הייתי זרה ומרסן בתוכי את הגעגוע. פותח עלי זוג עיניים מתפלאות ואומר: "מה קרה לך? כל החברים שלי כאן!" התכנסתי עם הצער הגדול בתוכי שרק נושא אחד מציק ולא יוצא לי מהראש. המעצר בית של שימי הוא לזמן לא מוגבל, הערבים שלו לחלופת מעצר תמיד יהיו נוכחים אתנו בבית. האם אני ושימי הולכים לשמור את הצורך בתשוקה עד תום ההליכים? המחשבה הזאת מזעזעת אותי וגופי מרגיש חלול כאילו מתרוקן מהגעגוע. זה לא מרפה ממני. מה יקרה אם בתום ההליכים הוא שוב ייעצר? "אני בחדר" הפצרתי בשימי והלכתי בהפגנתיות לצלול למחשבות בעולם הפרטי שלי...

אני חושבת ששימי לא מפנים אך הילדה שהשאיר פה השתנתה, גדלתי והפכתי לאישה. הציפור הקטנה השבויה בי כבר לא מסתפקת בכלוב הזהב שהוא בנה, בדיוק כמוהו אני כמהה לחופש הרחב ולמרות שהוא לא היה כאן ואולי בגלל, העזתי לשחרר את עצמי ולתת לציפור דרור, את החופש לעוף ולדאות כמו שאני הייתי רוצה... וכך המחשבות עייפו אותי ועם הצער הגדול נרדמתי.

התת מודע לא נח אף פעם, גם שהגוף כבר ישן. מתוך התרדמת הרגשתי את השמיכה העוטפת ששימי פרס עלי, היא מחממת את גופי וכנראה שגם את החלומות... "מה אתה עושה פה?" שאלתי את ברק בדאגה "אם שימי יראה אותך זה יגמר בסרט רע!" "אני לא מפחד ממנו" הוא מרגיע אותי עם החיוך השובב שחוצה את פניו, "תעצמי עיניים ותרגעי" ברק לוחש ונכנס לחלוק איתי מיטה. הוא מכרבל את גופי וחופן אותו קרוב אליו, עכשיו אני כבר יכולה להרגיש כמה הוא נמשך אלי, האון שלו מורגש ממש בעצם הזנב. הוא נושק לצווארי ושואב אותי אליו. "אני יודע שאת זקוקה לזה, כי את אישה! תיהני ואל תדאגי אני אשמור עלייך, אני אדאג לך." הוא אומר ומכניס את ידיו לתוך בגדיי. ברק עולה על גופי הפרוס לכבודו, שיד אחת שלו חוסמת את פי ואת ידו השניה הוא שולח לענג באזורים המוצנעים. אני נוגסת את אצבעותיו ושואבת מהן אנרגיה ארוטית תוך שגופי מרוקן את עצמו מהלחצים ונפשי משחררת את הצער הגדול, האישה שבי שוב מקבלת חיים. אני אוחזת בחוזקה את הסדינים ומשתוללת כמו משוגעת, משהו בי קורה ואני סוף סוף מאפשרת לעצמי לאבד שליטה ולהתמסר...

הכר שלי נפלה מהמיטה - בקור רוח אני מתעוררת למציאות העלובה של האישה הקטנה. מעדיפה לחלום בהקיץ מאשר לחיות בשעמום בין זרועותיו של שימי.

להמשך הסיפור לחץ כאן

להצצה בפרק הקודם לחץ כאן

אהבה בסיכון גבוה - הגעגוע למי?
זמן לאהבה | יעקב 43 רחובות | טלפון: 052-6665521
צרו קשר: 052-6665521
טלפון: 052-6665521 | כתובת: יעקב 43 רחובות
הודעה חשובה
כלי נגישות
גווני אפור

בהיר

ביטול

כהה
גודל טקסט
 

ביטול

הגדלה
גופן קריא
 

ביטול

החלפה
סמן גדול

סמן שחור

ביטול

סמן לבן
הדגשת קישורים
 

ביטול

קו תחתי
איפוס כל ההתאמות