052-6665521
לחוש | להתחבר | לאהוב
בידור ופנאי »

אהבה בסיכון גבוה - געגועים שוברים לרסיסים

אהבה בסיכון גבוה - געגועים שוברים לרסיסים

את המדרון התלול שחיי דוהרים בו אף אחד לא יכול למנוע, גם לא שימי ושהצרות מגיעות הן באות בצרורות את זה כבר ידעתי, אבל לא ניחשתי עד לאן המצב יתדרדר... מזה שבועיים ששימי במעצר ואת האמת אין לי כל כך מושג מה באמת מתרחש שם. החברים דואגים לו ולמען האמת בשליחות שלו האומנם, אבל גם לי. הם דואגים לצרכים שלי, מסיעים אותי למשפט או לאן שאני מבקשת, דואגים לי לכסף עבור הבזבוזים וההנאות שאני כל כך אוהבת, אבל כל זה לא באמת מנחם. אני מוצאת את עצמי בודדה. הבית הגדול שלנו הפך חונק והמיטה הרחבה שהייתה כחממה עד כה הפכה קרה. אין לי חשק לאכול וחווית הקניות כבר לא מספקת אותי. שבועיים בלי שימי, בלי חום אהבתו שעד לא מזמן בכלל לא סיפקה אותי ופתאום הוא כל כך חסר. כנראה שהייתי זקוקה לאי יציבות בחיי על מנת להעריך את רגשותיו של שימי. אני מקווה שהשיעור הזה ילמד אותי את הלקח ויותר לא אזלזל באהבתו אלי. לעולם שוב לא אסלוד למחשבות ארוטיות וחסרות שחר, לא אכעס עוד על כך שהוא מכבד אותי וכל כך שומר על כבודי. מה עוד אני רוצה? הוא אוהב אותי ומתייחס ברצינות לאישה שבי ועלי להעריך את אהבתו ודאגתו כלפי, איפה עוד אמצא גבר שלמרות המצב המורכב הוא עדיין דואג שלא יחסר לי כלום?! למה הוא לא מתקשר?

יכולתי לשקוע במחשבות וברגשות האשם האלו עוד רבות ולהרגיש שזימנתי לי ולשימי את הצרות הללו בעצמי עם חוסר הכרת התודה ושאלוהים בכבודו ובעצמו מעניש אותי על כך, אבל הנקישות הגסות בדלת הסיחו אותי מהצרות ופתחו לי עולם חדש של ייסורים...

"מי זה נוקש בצורה כזאת?" שאלתי בקול אבל רעש הדפיקות לא אפשר לאיש לשמוע את קולי "למה בצורה כל כך פראית?" צעקתי בקול כאילו שאני מנסה להתחרות ברעשים הגסים. משהו בי מיהר לפתוח את הדלת והעיקר שאוכל לחזור לרגעים השקטים, כל כך מיהרתי שלא עניין אותי לפתוח את הדלת בפיג'מה הזעירה שעל גופי...

עם פתיחת הדלת הלחץ האיום של הנקישות התחלף בקיפאון מוחלט. לחץ הדם בגופי צנח, פני החווירו וליבי איבד כל קשר עם המוח "זה לא קורה לי?" שוב אותה בת קול ממעמקי הבטן זועקת ורק אני שומעת אותה. המראה המאיים לעיני הרגיש כמו תעתועי ראיה, ארבעה בריונים לבושי מדים כחולים בגודל המשקוף עומדים מולי ומציגים צו חיפוש. בניהם עוד שתי שוטרות קשוחות מזנקות לעברי ומונעות ממני את נפילת הייאוש.

אין לי מושג איך הכל קרה אבל את עיני פתחתי שוב רק במיטה שבבית החולים. בשלב הראשון לא הבנתי מה קורה איתי, אבל מהר מאוד הצלחתי לזהות את אחד הבריונים שביקר בביתי, כמו קעקוע על הגוף פניו נחרטו בזיכרוני. הסיוט הזה לא נגמר חשבתי לעצמי ומיהרתי להפנות את גבי בתקווה שלא הבחין שהתעוררתי...

אם עיני לא ראו אותו לא יכולתי לדעת שהוא כאן, הוא עמד בפתח החדר בשקט מוחלט, גם שכבר ידע שהתעוררתי, הוא פסע לעבר מיטתי ללא קול ונעמד קרוב. "אני ברק" בניגוד לבוקר הוא הציג את עצמו בנימוס מעל מיטתי. "ואותי אתה כבר מכיר" עניתי בחוסר סבלנות ובלי להפנות אף מבט לעברו. "לא היית צריכה להתרגש כל כך מהביקור שלנו" הוא מנסה להרגיע כאילו זה סביר לדפוק ככה בדלתות. ניסיתי להתאפק אבל השפיות ברחה ממני כאילו שאני מפלצת. "להתרגש? ככה אתה קורא לזה? ככה דופקים לאנשים בדלת? צוות בריונים ואני הייתי שם לבד! אילו שימי היה בבית כל זה לא היה קורה, אני רוצה את הגבר שלי בחזרה!" צרחתי בטון ממרר שאני מטיחה בו את האשמה ומתפרצת לתוך מרחב פניו. ברק הביט בי בעיניים כואבות כאילו הצלחתי לחדור לתוך המראה הקשוח ולפזר את האבן מליבו. ישבתי על ברכיי לבושה בפיג'מה המינורית, שבורה וכואבת, שהדמעות פרצו מעיני כמבול.

ברק נותר שם עומד מביט בי בכאב הגיש את ידו ואפשר לי להישען על הכתף...

להמשך הסיפור לחץ כאן

להצצה בפרק הקודם לחץ כאן

אהבה בסיכון גבוה - געגועים שוברים לרסיסים
זמן לאהבה | יעקב 43 רחובות | טלפון: 052-6665521
צרו קשר: 052-6665521
טלפון: 052-6665521 | כתובת: יעקב 43 רחובות
הודעה חשובה
כלי נגישות
גווני אפור

בהיר

ביטול

כהה
גודל טקסט
 

ביטול

הגדלה
גופן קריא
 

ביטול

החלפה
סמן גדול

סמן שחור

ביטול

סמן לבן
הדגשת קישורים
 

ביטול

קו תחתי
איפוס כל ההתאמות